<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימן כ"ו</h1>
<h2>דף לז:</h2>
הדס שבלולב אסור להריח בו מפני שאינו ראוי אלא להריח והואיל והוקצה למצוה אסור להריח בו פי' דכי מקצינן ליה מריחא מקצינן ליה. ויש סוברים דה"ה להדס וחבצלת שבסוכה וכתב הר' יום טוב אל אשבי"לי ז"ל בשם רבו דהא ליתא שלא אמרו אלא בהדס של מצוה שכיון שצריך לו למצותו שאינו יוצא אלא בו אקצייה למצוה מריחיה אבל הדס שבסוכה דאפשר ליה בעצים דעלמא מעשה עץ בעלמא משמש ומהבערה בלחוד אקצייה שלא יפחות בסוכה אבל מריחא לא אקצייה וכן עיקר עכ"ל. ויש כתבו שאם התנה עליו שיועיל לו תנאו כמו לנויי סוכה לפי שאינו מבטלו ממצותו בהריח בו אבל אתרוג מותר להריח בו שהרי לאכילה הוא עומד וכי מקצי ליה מאכילה קא מקצי ליה לא מריחא. והר"פ ז"ל כתב מיהו המריח מברך אשר נתן ריח טוב בפירות כדאמרי' בברכו' ועל כן טוב למנוע שלא להריח בו בשעת נטילה שרוב פעמים אינו זכור מברכה זו ואסור ליהנות בלא ברכה ואותן המריחים כשהן מברכים מנהג שטות בידם עכ"ל.
<h2>דף מב:</h2>
מצות לולב להנטל ביום ראשון בכל מקום ובכל זמן ואפי' בשבת שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום מז' ימי החג שנא' ושמחתם לפני ה' אלהיכם ז' ימים. חל יום השבת להיות תוך ימי החג אינו נוטל בשבת גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"הר כמו שגזרו בשופר ולמה לא גזרו גזירה זו ביום ראשון מפני שהוא מן התורה ואפי' בגבולין נמצא שאין דינו ודין שאר הימים שוה ששאר ימי החג אין אדם חייב ליטול את הלולב אלא במקדש. משחרב בית המקדש התקינו שיהא לולב ניטל בכל מקום כל ז' ימי החג זכר למקדש בזמן שבית המקדש קיים היה לולב ניטל במדינה ביום ראשון שחל להיות בשבת וכן בשאר מקומות שידעו בודאי שיום זה הוא יום החג בארץ ישראל אבל המקומות הרחוקים שלא ידעו בקביעות החדש לא היו נוטלין הלולב מספק. ומשחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול הלולב בשבת אפי' ביום ראשון ואפי' בני ארץ ישראל שקדשו את החדש מפני הגבולין הרחוקים שאינם יודעים בקביעות החדש כדי שיהיו הכל שוין בדבר ולא יהיו אלו נוטלין ואלו לא נוטלין הואיל וחיוב יום ראשון בכל מקום א' הוא ואין מקדש ובזמן הזה הכל עושין על פי החשבון נשאר הדבר כמו שהיה שלא ינטל לולב בשבת כלל לא בגבולין ולא בארץ ישראל ואפי' ביום ראשון ואע"פי שהכל יודעין בקבוע החדש כדאמרי' שעמד הלל בנו של ר' יהודה נשיאה ותקן סדר עיבור שבידינו וקדש כל המועדות לדורות ולחדשים לפי' אנו יודעין בודאי בקבוע החדש וכבר בארנו שעיקר האיסור בנטילת לולב בשבת גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"הר. ויש שואלים למה גזרו בשופר בלולב ובמגלה שמא יעבירנו ד' אמות בר"הר יותר ממילה שהרי מילה דוחה שבת ולא חששו להעביר ד' אמות יש לומר דכיון שהמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון ב"ד לא חששו שמא יעבור ד' אמות כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהם ימנעום מזה ויזהירום אבל אלו הם ענינים מוטלים על ההמון וכיון שכן אשר שיטעו בו רבים מעמי הארץ.
